🌿 הבוסתן של קיקי

העבודות על הבוסתן החלו בימים אלו.

בינתיים אני אוסף ומגדל את הצמחים שמיועדים לבוסתן — עצי פרי, שיחים ומינים אקזוטיים ונדירים, שחיים כרגע בעציצים ובשקי שתילה מחוץ לבית שלי ומחכים ליום שבו יוכלו סוף־סוף להינטע באדמה.

בינתיים אני מגדל את העצים אצלי, מתנסה, טועה קצת, מצליח הרבה, ובעיקר לומד המון ונהנה לראות אותם צומחים. אבל יותר מהכול אני מחכה לראות אותם נטועים בבוסתן של קיקי.

וכשההכנות יסתיימו, גם הם יהיו קצת יותר מוכנים.

החזון שלנו לבוסתן של קיקי גדול יותר מאוסף של עצי פרי, וגם גדול יותר מההנצחה הפרטית שלנו לעמרי.

אנחנו רוצים ליצור יער מאכל שהוא גם פארק הנצחה חי — מקום שאפשר ללכת בו, לשבת בשקט וליהנות מהטבע, לטעום ממנו, ללמוד בו, להתחבר, ולראות אותו משתנה וצומח עם השנים.

מקום שבו הזיכרון אינו רק שלט או אבן, אלא משהו שממשיך לצמוח ולתת.

תהיה בו גם בריכת דגי נוי, ולא במקרה.

עמרי התחיל את דרכו המקצועית בענף החממות, אבל אלרגיה לאבקני פרחים הובילה אותו לעבור לענף המדגה. הבריכה הזאת תהיה עוד חתיכה קטנה ממנו בתוך המקום.

ומעבר לזיכרון, אנחנו רוצים שהבוסתן יהיה מקום חי, חם ומארח: בית לקהילה של גננים, מגדלים וחקלאים — ביתיים ומסחריים כאחד — ומקום שבו אנשי מקצוע וגננים חובבים יוכלו להיפגש, להחליף ידע, להעביר סדנאות, הרצאות וסמינרים, ללמד, ללמוד ולחלוק את האהבה לצמחים שמאכילים אותנו.